וּמַכְרִיזִין בַּבּוֹקֶר וּבָעֶרֶב. בִּיצִיאַת פּוֹעֲלִים וּבְהַכְנָסַת פּוֹעֲלִים. וְאוֹמֵר שָׂדֶה וְסֵימָנֶיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בִּשֶׁלֹּא מָֽצְאוּ שׁוּמָן מַחֲלִיטִין. דּוּ מַתְנִיתָא. שׁוּם הַדַּייָנִים שֶׁפָּחַת שְׁתוּת אוֹ הוֹתִיר שְׁתוּת מִכְרָן בָּטֵל. מִפְּנֵי שֶׁפָּחֲתוּ אוֹ הוֹתִירוּ. אֲבָל מָֽצְאוּ שׁוּמָן מַחֲלִיטִין. אָמַר רִבִּי חֲנַנְיָה קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. מַה חֲמִית מֵימַר. בְּשֶׁלֹּא הוּכְרְזוּ אֲנָן קַייָמִין. מִן דְּבַתְרָהּ. אֶלָּא אִם כֵּן עָשׂוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוּרֶת. מָהוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוּרֶת. רִבִּי יְהוּדָה בַּר פָּזִי אָמַר. אַכְרָזָה.
Pnei Moshe (non traduit)
מן דבתרה. וקאמר מן הסיפא שמעינן לה דקתני אא''כ עשו אגרת בקורת ש''מ דרישא בלא הכריזו היא:
מה חמית מימר בשלא הוכרזו אנן קיימין. כלומר מנא לך לומר מתני' בשלא הכריזו עסקינן דדייקת מינה שאם מצאו שומן מחליטין בלא הכרזה:
דו מתניתא שום הדיינים וכו'. כלומר שמביא ראיה מהמתני' דקתני מכרן בטל מפני שפחתו או הותירו אבל אם מצאו כדי שומן מכרן קיים ומחליטין מיד בלא הכרזה:
ה''ג בשלא מצאו שומן אבל מצאו שומן מחליטין. הא דקתני מכריזין שלשים יום בשלא מצאו מי שפסק כפי השומא שלהן אבל מצאו שומן קודם מחליטין מיד ואין צריכין להכריז:
ואומר. המכריז אומר שדה פלונית בצד מצר פלוני:
ומכריזין בבקר ובערב. הא דתנן התם שמכריזין בבקר ובערב טעמא משום שהוא ביציאת פועלים ובהכנסת פועלים כדמפרש בערכין דף כ''א בשעת הוצאת פועלים דאיכא דניחא ליה למיזבן אמר להו לפועלים אזילו וסיירוה ניהליה שילכו ויראו אותה אם היא יפה ובשעת הכנסת פועלים כי היכי דאזיל ושיילינהו שיזכור בעל הבית בערב לילך אצל הפועלים ולשאול אותן:
הלכה: שׁוּם הַדַּייָנִין שֶׁפָּחַת שְׁתוּת אוֹ הוֹסִיף שְׁתוּת כול'. כְּמַה דְּאַתְּ אָמַר בְּהֶדְיוֹט. בְּקַרְקַע עַד שְׁלִישׁ. בִּמְטַלְטְלִין עַד שְׁתוּת. וְדִכְוָותָהּ בְּהֶקְדֵּשׁ. בְּקַרְקַע עַד שְׁתוּת וּבִמְטַלְטְלִין עַד י̇ב̇. תַּמָּן תַּנִּינָן. שׁוּם הַיְתוֹמִים שְׁלֹשִׁים יוֹם. שׁוּם הֶקְדֵּשׁ 63b שִׁשִּׁים יוֹם. וּמַכְרִיזִין בַּבּוֹקֶר וּבָעֶרֶב. וְלָמָּה שְׁלֹשִׁים. כְּדֵי לְייַפּוֹת כּוֹחָן שֶׁלִּיתוֹמִים. וְיַכְרִיזוּ יוֹתֵר. עָד שְׁלֹשִׁים יוֹם אַתְּ מְיַפֶּה כוֹחָן. מִיכָּן וָאֵילַךְ אַתְּ מְרֵיעַ כּוֹחָן. וֶאֱמוֹר אַף בְּחֶקְדֵּשׁ כֵּן. שַׁנְייָא הִיא הֶקְדֵּשׁ. שֶׁאַתְּ תּוֹפֵס רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. וְיַכְרִיזוּ לְעוֹלָם. דַּייוֹ לְהֶקְדֵּשׁ שֶׁיְּהֵא כִפְלַיִים בְּהֶדְיוֹט. אָמַר רִבִּי יוּדָן. מִן מַה דְּאַתְּ אָמַר. שַׁנְייָא הִיא הֶקְדֵּשׁ שֶׁאַתְּ תּוֹפֵס רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן. הָדָא אָֽמְרָה שֶׁאִם יִמְצְאוּ שׁוּמָן שֶׁאֵין מַחֲזִירִין וּמַחְלִיטִין.
Pnei Moshe (non traduit)
דיו להקדש שיהא כפליים בהדיוט. ולא יותר:
מן מה דאת אמר. שההקדש תופס ראשון ראשון שמע מינה שאם ימצאו שומן שאין מחזירין ומחליטין כלומר שאם פסק האחד כפי השומא של הב''ד ובא אח''כ השני ופסק כמו כך אין מחזירין מהראשון ומחליטין לו דכמו שהראשון נתפס והוא אינו יכול להחזיר כן נמי אין מחזירין ממנו:
גמ' כמה דאת אמר בהדיוט בקרקע עד שליש. הוי אונאה כדאמרינן לעיל עד פלגא דהוא שליש מלבר ובמטלטלין עד שתות הוי אונאה:
ודכוותה בהקדש. מחמרינן עד הכפל בקרקע עד שתות ובמטלטלין עד י''ב הוי אונחה כדלקמן דמחמרינן בהקדש כפליים בהדיוט:
תמן תנינן. פ''ו דערכין שום היתומים ב''ד היורדין לנכסי היתומין למכרן ולהגבות לב''ח שמין את הקרקע ומכריזין ל' יום כל מי שירצה יבא ויקח:
שום הקדש. גיזבר המוכר קרקע של הקדש מכריזין ששים יום:
כדי לייפות כחן של יתומין. שמא בתוך כך יבאו המוסיפין על המקח:
מיכן ואילך. אם ימשך עוד הדבר יותר את מריע כחן שאפשר שמחמת המשך הזמן יחזיר בו מי שעמד על המקח מתחילה:
ואמור אף בהקדש כן. דניחוש נמי שמא יחזיר בו הראשון:
שנייא היא הקדש שאת תופס ראשון ראשון. כלומר אין חשש זה בהקדש דראשון ראשון שפסק שוב אינו יכול לחזור כדתנן בפ''ח דערכין אמר אחד הרי היא שלי בעשר סלעים ואחד אומר בעשרים וחזר בו של עשרים ממשכנין מנכסיו עד עשר והראשון משלים עשר שפסק ואין יכול להחזיר שאמירה לגבוה כמסירה להדיוט דמי:
ויכריזו לעולם. ואם האי חששא ליתא בהקדש א''כ יכריזו יותר מששים שמא יבאו המוסיפין יותר:
עוּלָּא בַּר יִשְׁמָעֵאל אָמַר. עֲבָדִים שֶׁלֹּא יִבְרְחוּ. וּשְׁטָרוֹת וּמְטַלְטְלִין שֶׁלֹּא יִגָּנֵבוּ. רִבִּי בָּא בַּר כֹּהֵן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי יוֹסֵי. לֵית הָדָא אָֽמְרָה שֶׁהָעֶבֶד נִפְדֶּה בִשְׁלֹשָׁה. אָמַר לֵיהּ. אִין. אָמַר לֵיהּ. וְהָתַנִּינָן. וּבְקַרְקָעוֹת תִּשְׁעָה וְכֹהֶן. וְאָדָם כְּיוֹצֵא בָהֶן. אָמַר לֵיהּ. אָדָם שֶׁכָּן בֶּן חוֹרִין הוּא.
Pnei Moshe (non traduit)
אדם שכן. אדם דקתני הכא בן חורין הוא אבל עבד נפדה בשלשה:
והתנינן. בפרק ד' דמגילה ובפ''ק דסנהדרין ובקרקעו' אם בא לפדותן מן ההקדש צריך עשרה ואחד מהן כהן לשומן כדיליף התם טעמא ואדם כיוצא בהן אם אמר דמי עלי צריך לפדותו בעשרה:
א''ל אין. כן הוא שהעבד נפדה בג':
לית הדא אמרה. לאו ש''מ ממתני' שהעבד נפדה בשלשה אם בא לפדותו מן ההקדש אין צריך אלא שלשה כשאר מטלטלין כדי שלא לפרסם הדבר וישמע ויברח:
עולא בר ישמעאל אמר. כלומר דעולא בר ישמעאל פליג וסבר דאין ב''ד מחליטין בלא הכרזה וכדאמרינן בית דין שמכרו בלא הכרזה טעו בדבר משנה וחוזר והא דדייקת מרישא דאם מכרו שוה בשוה מכרן קיים בשלא הכריזו היינו בדברים שאין מכריזין עליהן כגון בעבדים כדי שלא יברחו כשישמעו שמכריזין עליהן וכן בשטרות ומטלטלין אין מכריזין עליהן שלא יגנבו מהנאספים לראותם כדי ללוקחן אבל בשארי דברים שמכריזין עליהן ולא הכריזו אפילו מצאו כדי שומן מכרן בטל והכי מסיח לה בבבלי דף ק':
חֲנַנְיָה בַּר שֵׁילֶמְיָה בְשֵׁם רַב. אָתָא עוֹבְדָא קוֹמֵי רִבִּי. בְּעָא מֵיעֲבַד כְּרַבָּנִן. אָמַר לוֹ רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא בֶּן בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי אֶלְעָזָר בֶּן פְּרָטָא. לֹא כֵן לִימַּדְתָּנוּ בְשֵׁם זְקֵינֶיךָ. אֶלָּא אִם כֵּן עָשֹוּ אִיגֶּרֶת בִּיקּוּרֶת. וְקִיבְּלָהּ. וְחָזַר בֵּיהּ וַעֲבַד כְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל.
Pnei Moshe (non traduit)
לא כן לימדתנו בשם זקינך. רשב''ג אא''כ עשו איגרת בקורת. אלא אפילו בלא אגרת בקורת מכרן קיים דא''כ מה כח ב''ד יפה. ובבבלי גריס שאמר לו בהדיא א''כ מה כח ב''ד יפה:
בעא מיעבד כרבנן. דמתני' דאם לא עשו אגרת בקורת מכרן בטל:
רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא אָמַר. רִבִּי זְעִירָא וְרִבִּי הִילָא תְּרֵיהוֹן אָֽמְרִין. בִּמְזוֹנוֹת פְּלִיגִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יֵשׁ לָהּ מְזוֹנוֹת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. אוֹמְרִים לוֹ. הוֹצִיא. וְאַתְּ אָמַר אָכֵין. הוּא בָּעֵי מֵימַר. מָן דָּמַר. בִּתְנַאי כְּתוּבָּה פְלִיגִין. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. יֵשׁ לָהּ תְּנַאי כְתוּבָּה. אָמַר לֵיהּ רִבִּי אֶלְעָזָר. כָּל עַמָּא מוֹדֵיי שֶׁאֵין לָהּ מְזוֹנוֹת. בְּיוֹרְשֶׁיהָ קָֽנְסוּ. כָּל שֶׁכֵּן בָּהּ. מָאן דָּמַר. פְּלִיגִין. בִּמְזוֹנוֹת. הָא בִּתְנַאי כְתוּבָּה לא. בָּהּ קָֽנְסוּ. לֹא קָֽנְסוּ בְיוֹרְשֶׁיהָ.
מַה בֵין אֵילּוּ לָאֵילּוּ. אֵילּוּ עַל יְדֵי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תוֹרָה דִּבְרֵי תוֹרָה צְרִיכִין חִיזּוּק. לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. וְאֵילּוּ עַל יְדֵי שֶׁהֵן דִּבְרֵי סוֹפְרִין וְדִבְרֵי סוֹפְרִין צְרִיכִין חִיזּוּק. לְפִיכָךְ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. אִית דְּבָעֵי מֵימַר. אֵיּלּוּ עַל יְדֵי שֶׁקְּנָסָן בְּיָדָן וּבְיַד הַוְולָד וְלֹא קָֽנְסוּ בָהֶן דָּבָר אַחֵר. לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. וְאֵיּלּוּ עַל יְדֵי שֶׁאֵין קְנָסָן בְּיָדָן וּבְיַד הַוְולָד וְקָֽנְסוּ בָהֶן דָּבָר אַחֵר. לְפִיכָךְ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. מַה נְפִיק מִן בֵּינֵיהוֹן. הַמַּחֲזִיר גְּרוּשָׁתוֹ מִשֶּׁנִּיסֵית. מָאן דָּמַר. אֵילּוּ עַל יְדֵי שֶׁהֵן דִּבְרֵי תוֹרָה. וְזוֹ הוֹאִיל וְהוּא דְבַר תּוֹרָה לְפִיכָךְ יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. וּמָאן דָּמַר. אֵיּלּוּ עַל יְדֵי שֶׁקְּנָסָן בְּיָדָן וּבְיַד הַוְולָד. וְזוֹ הוֹאִיל וְאֵין קְנָסָהּ בְּיָדוֹ וּבְיַד הַוְולָד לְפִיכָךְ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה.
תַּמָּן תַּנִּינָן. גֵּט הַמְעוּשֶּׂה בְיִשְׂרָאֵל כָּשֵׁר וּבַגּוֹיִם פָּסוּל. שְׁמוּאֵל אָמַר. פָּסוּל וּפוֹסֵל בִּכְהוּנָה. שְׁמוּאֵל אָמַר. אֵין מְעַשִּׂין אֶלָּא כְגוֹן אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל. גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט. וְהָא תַנִּינָן. שְׁנִיּוֹת. לָא בְגִין דָּא אָמַר שְׁמוּאֵל. וְהָא תַנִּינָן. הַמַדִּיר אֶת אִשְׁתּוֹ מִלֵּיהֲנוֹת לוֹ. עַד שְׁלֹשִׁים יוֹם יַעֲמִיד פַּרְנָס. יוֹתֵר מִכֵּן יוֹצִיא וְיִתֵּן כְּתוּבָּה. שָׁמַעְנוּ שֶׁהוּא מוֹצִיא. שָׁמַעְנוּ שֶׁכּוֹפִין.
רִבִּי רְאוּבֶן בְּעָא קוֹמֵי רִבִּי מָנָא. עַבְדֵי שְׁנִייוֹת מַהוּ שֶׁיֹּאכְלוּ בַתְּרוּמָה. אָמַר לֵיהּ. שְׁתוֹק וְיָפֶה לָךְ. הִיא אוֹכֶלֶת וַעֲבָדֶיהָ אֵינָן אוֹכְלִין.
אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. בְּכָל שָׁעָה הַוָה רִבִּי הִילָא רִבִּי אָמַר לִי. תְּנִי מַתְנִיתָךְ. יוֹרְשָׁהּ וּמִיטַמֵּא לָהּ. וְתַנִּי רִבִּי חִייָא כֵן. מְטַמֵּא הוּא אָדָם לְאִשְׁתּוֹ כְשֵׁירָה. וְאִינוֹ מִיטַמֵּא לְאִשְׁתּוֹ פְסוּלָה.
וְלֹא פֵירוֹת. אָמַר רִבִּי יִרְמְיָה. שֶׁאֵין לֹו עָלֶיהָ אֶלָּא אֲכִילַת פֵּירוֹת בִּלְבַד. תַּנֵּי רִבִּי יוֹסֵי צַייְדָנִייָא קוֹמֵי רִבִּי יִרְמְיָה וּפַלִּיג עַל רִבִּי יִרְמְיָה. וְזַכַּאי בִּמְצִיאָתָהּ וּבְמַעֲשֵׂה יָדֶיהָ וּבְהֵפֵר נְדָרֶיהָ. מַהוּ לֹא פֵירוֹת. שֶׁאֵינָהּ יְכוֹלָה לְהוֹצִיא מִמֶּנּוּ אֲכִילַת פֵּירוֹת שֶׁאָכַל.
Pnei Moshe (non traduit)
סליק פירקא בס''ד
ולא פירות וכו'. כל הסוגיא עד סוף הפרק גרסינן לה ביבמות פ''ט הלכה ד' ושם מפורש היטב וע''ש:
הלכה: הַיְּתוֹמָה וְהַשְּׁנִייָה וְהָאַייְלוֹנִית כול'. נִיחָא שְׁנִייָה אַייְלוֹנִית. יְתוֹמָה. וִיתוֹמָה אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. רִבִּי חִזְקִיָּה רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. תִּיפְתָּר בִּיתוֹמָה שֶׁמֵּיאֵינָה. רִבִּי אַייבוֹ בַּר נַגָּרִי רִבִּי אִימִי. כְּשֵׁם שֶׁקָּֽנְסוּ בָהּ כָּךְ קָֽנְסוּ בוֹ. לֵיי דֶה מִילָּה. שֶׁאִם קִידְּשָהּ בְּלִיטְרָא שֶׁלְּזָהָב שֶׁהוּא מְאַבֵּד אֶת הַכֹּל.
Pnei Moshe (non traduit)
כך קנסו בו. כדמפרש ליידא מילה לאיזה דבר קנסו אותו שאם קידשה בליטרא של זהב מאבד הוא את הכל כשיוצאה ממנו משום קנס ובממאנת טעמא מפני שרצה לאבד את מעותיו לקדש הקטנה שתוכל למאן בו:
יתומה ויתומה אין לה כתובה. בתמיה:
גמ' ניחא שניה איילונית. שאין להן כתובה:
משנה: הַיְּתוֹמָה וְהַשְּׁנִייָה וְהָאַייְלוֹנִית אֵין לָהֶן כְּתוּבָּה וְלֹא 64a פֵירוֹת וְלֹא מְזוֹנוֹת וְלֹא בְלָאוֹת. וְאִם מִתְּחִילָּה נְשָׂאָהּ לְשֵׁם אַייְלוֹנִית יֵשׁ לָהּ כְתוּבָּה. אַלְמָנָה לְכֹהֵן גָּדוֹל גְּרוּשָׁה וַחֲלוּצָה לְכֹהֵן הֶדְיוֹט מַמְזֶרֶת וּנְתִינָה לְיִשְׂרָאֵל בַּת יִשְׂרָאֵל לְנָתִין וּלְמַמְזֵר יֵשׁ לָהֶן כְּתוּבָּה.
Pnei Moshe (non traduit)
ולא בלאות וכו'. מפורש בפרק ט' דיבמות:
ולא מזונות. כגון אם לותה ואכלה בעודה תחתיו ואח''כ מיאנה אין הבעל חייב לשלם אבל חייב במזונותיה בעודה תחתיו והשניה והאיילונית אין להן מזונות אפילו בעודן תחתיו וכל שכן אם לוו ואכלו שאין הבעל חייב לשלם:
ולא פירות. הפירות שאכל הבעל אין מוציאין ממנו:
אין להן כתובה. מנה ומאתים ממאנת משום דמעצמה יוצאה שניה קנסוה רבנן מפני שהיא מרגילתו לנשאה שאינה נפסדת כלום בנשואין שהרי אינה נפסלת בהן וולדה כשר איילונית משום דמקח טעות הוא:
מתני' והשניה. שניה לעריות שהן מדברי סופרים:
הלכה היתומה. שמיאנה כדמפרש בגמרא ולהכי קרי לה יתומה דסתם ממאנת יתומה היא ובנוסחת הבבלי הממאנת:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source